פסק-דין בתיק תע"א 2155-09 - פסקדין

1. התובעת, גב' מיכל כהן, עבדה אצל הנתבעת כמאבטחת ואחראית משמרת בבית חולים שערי צדק מיום 4.11.01 עד 31.1.08.
2. לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה זו לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה בגין עבודה במנוחה השבועית, דמי חגים, החזר ניכויים משכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, תוספת וותק, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אבדן זיכוי ממס.

עובדות שאינן במחלוקת

3. העובדות המפורטות להלן אינן במחלוקת:

                                 א.         הנתבעת נתנה לבית חולים שערי צדק (להלן: "בית החולים) שירותי אבטחה בהתאם לחוזה שנכרת בינה לבין בית החולים בחודש 9/03. החוזה כלל הוראות בדבר השכר השעתי שעל הנתבעת לשלם לעובדיה בתפקידים השונים, בהם שומר, מאבטח, מאבטח בכיר ואחראי משמרת.

                                  ב.         תקופת עבודתה של התובעת היא כאמור בסעיף 1 לעיל.

                                  ג.          בתחילת עבודתה תפקידה של התובעת היה "מאבטחת". במהלך תקופת עבודתה קודמה התובעת לתפקיד אחראית משמרת ("אחמ"ש). על פי החוזה בין בית החולים לנתבעת, השכר השעתי ל"מאבטח" הוא 20.50 ש"ח, השכר השעתי ל"מאבטח בכיר" הינו 22.50 ש"ח והשכר השעתי לאחמ"ש הינו 25 ש"ח. נקבעו בחוזה הוראות בדבר הצמדת השכר השעתי לשיעור העלייה בשכר המינימום.

                                  ד.         הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובעת הייתה זכאית לשכר יסוד בהתאם לתעריף השעתי הקבוע בחוזה בצד התפקיד שמילאה.

                                 ה.         תלושי השכר של התובעת כוללים, בין היתר, רכיבים של "שעות השלמה", "משכורת", "תוספת מיוחדת" ו"שעות נוספות גלובליות", בנוסף לדמי נסיעות.

                                  ו.          התובעת התפטרה מעבודתה.

                                  ז.          לאחר סיום עבודתה של התובעת שחררה הנתבעת לטובתה פוליסה ע"ש התובעת ב"מנורה מבטחים" בה היו כספי פיצויים בסך 7,384 ש"ח.

                                 ח.         בחודש 2/08 שולמו לתובעת במסגרת גמר חשבון דמי הבראה בסך 1272 ש"ח, דמי חופשה בסך 319.20 ש"ח ופדיון חופשה בסך 798 ש"ח.

התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ולפיצוי בגין הפרשה בחסר לקופת גמל ואבדן זיכוי ממס

4. תביעות התובעת לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בימי חול ובשבתות, וכן תביעותיה להשלמת הפרשות לקופת גמל ולפיצוי בגין אבדן זיכוי ממס, מבוססות על טענתה כי הנתבעת כללה, שלא כדין, את גמול השעות הנוספות ששולם לה בתוך שכר היסוד.
5. לעניין זה טענה התובעת בתצהירה כי השכר השעתי שלה בתקופה מתחילת עבודתה ב-11/01 עד לחודש 11/05 היה 22.50 ש"ח - השיעור שעל פי החוזה בין הנתבעת לבית החולים משולם ל"מאבטח בכיר". התובעת הוסיפה וטענה שבתקופה בין 12/05 ל-12/06 השכר השעתי שלה היה 25 ש"ח - השיעור שעל פי החוזה בין הנתבעת לבית החולים משולם ל"אחראי משמרת". אשר לתקופה מחודש 1/07 עד 1/08 טענה התובעת כי שכרה השעתי היה 27 ש"ח.
6. איננו מקבלים את טענות התובעת בדבר שיעורי השכר השעתי שלה בתקופת עבודתה. התובעת ביססה (בסעיף 7 לתצהירה) את טענתה על שלושה תלושי שכר, אחד מכל תקופה. לגבי תלוש זה ביצעה התובעת חישוב של סך תשלומי השכר בניכוי דמי נסיעות, לחלק לסך השעות שעבדה (כאשר שעות שבת מחושבות ל-150%). באותם שלושת החודשים לגביהם בוצע החישוב בסעיף 7 לתצהירה, התוצאה שהתקבלה תומכת בטענת התובעת, אך יישום הנוסחה שהתובעת פירטה בסעיף 7 לתצהירה על חודשים אחרים בשלוש התקופות שהתובעת פירטה בתצהירה אינו תומך בטענתה, והתוצאה המתקבלת לגבי השכר השעתי בחודשים אחרים היא שונה מן השיעורים שהתובעת טענה להם.
7. נימוקים נוספים לאי אימוץ טענת התובעת בדבר השכר השעתי שעל פיו חושב שכרה הם אלה:
8. ראשית, החוזה של בית החולים עם הנתבעת הוא מחודש 9/03 ובנסיבות אלה לא ברור כיצד טוענת התובעת ששולם לה שכר מתחילת עבודתה עד ל-9/03 לפי תעריף שטרם נקבע. נימוק זה אינו קונקלוסיבי, שכן ייתכן שגם על פי החוזה שקדם לחוזה מ-9/03 נקבע תעריף דומה. מכל מקום, שיעורי השכר הקבועים בחוזה צמודים לשינויים בשכר המינימום, ועל כן התוצאות אליהן הגיעה התובעת בחודשים לגביהם ביצעה את החישוב ממילא אינן משקפות באופן מדויק את השכר השעתי על פי החוזה בין הנתבעת לבית החולים.
9. שנית, והיא עיקר - התובעת לא הציגה גרסה עקבית לגבי מהות תפקידיה והמועדים בהם היא עברה מתפקיד לתפקיד. כך, בעוד שבתצהירה התובעת טענה, למעשה, כי היא הייתה מאבחת בכירה מתחילת עבודתה (שכן לטענתה שכרה השעתי תאם את השעור ששולם ל"מאבטח בכיר" על פי החוזה בין הנתבעת לבין בית החולים), בעדותה סתרה התובעת את גרסתה בתצהירה במספר נקודות. כך, התובעת טענה שהיא קודמה לתפקיד אחמ"ש עוד בשנת 2002 (פרוטוקול מיום 13.9.11, עמ' 10, שורות 12, 20). מעבר לכך, התובעת הודתה בעדותה שהיא לא שימשה "מאבטחת בכירה":